מוחמד סאלח עוראבי נ' עזבון המנוח נעים ראגי פרח ז"ל ואח'

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

התביעה המונחת לפני הינה תביעה לפירוק השיתוף בקרקע הידועה כגוש 17512 חלקה 29 (להלן: "הקרקע").

התובעים והנתבעים הם הבעלים במושאע של הקרקע ולכתב התביעה צורף נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין נכון לשנת 1997.

הנתבעים 3, 4 ו- 7 (להלן: "הנתבעים") טענו בכתב הגנתם כי קיים מעשה בית דין מאחר ובית משפט השלום בנצרת נתן פסק דין בשנת 1953 על ידי כבוד השופט ג'רג'ורה ולפיו פורק השיתוף בקרקע בהתאם לתשריט שצורף כחלק בלתי נפרד מפסק הדין. לכתב ההגנה צורף העתק צילומי ולא מקור של פסק הדין מבלי לצרף את התשריט.

הנתבעים טוענים כי פסק הדין אשר ניתן בבית משפט השלום מקיים אחר תנאי השתק העילה מאחר והנתבעים דכאן הם חליפיהם של בעלי הדין שם. עוד טוענים הנתבעים כי התובע הודה במהלך הדיון שהיה לפני כי הוא יודע אודות פסק הדין. עוד טוענים הנתבעים כי התובע הגיש תביעה אחרת כנגד אחד השכנים במסגרת ת.א. 5455/01 בבית משפט שלום בנצרת למתן צו מניעה האוסר על הנתבע שם לחסום את דרך הגישה לביתו ושם צירף תשריט המבוסס על החלוקה משנת 1953.

התובע בתגובה לבקשה טוען כי הנתבעים לא פעלו בהתאם לאותו פסק דין ובקשות להיתר בניה קיבלו ללא קשר לאותו פסק דין. הועדה לתכנון ובניה כלל לא דווחה על הפסק דין והוועדה הינה חלק חיוני לצורך רישום פסק דין המפרק את השיתוף. לחילופין טוען התובע כי במידה ואקבע כי קיים מעשה בית דין המצב בשטח אינו תואם את החלוקה לה טוענים הנתבעים ויש למנות מודד אשר יבדוק טענות אלו.

אומר כבר מיד כי אין בכוונתי לבדוק את טענותיו החלופיות של התובע שכן בכתב התביעה הוא ביקש אך ורק פירוק שיתוף בעוד שבקשותיו החלופיות לא נתבעו כלל בכתב התביעה. נותר אם כן לבחון האם קיים מעשה בית דין.

התובע הודה בפני כי קיים מעשה בית דין. יחד עם זאת, סעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי פסק דין שטעון ביצוע והזכאי לא ביצע פעולה כדי לקיימו במשך 25 שנה רשאי החייב על פיו לטעון להתיישנות.

אין חולק כי מאז חקיקת חוק ההתיישנות עברו למעלה מ- 25 שנה. אין חולק עוד כי פסק הדין שניתן בשנת 1953 כלל לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. פירוק שיתוף במקרקעין בהסכמה טעון רישום בלשכת רישום המקרקעין כנדרש בהתאם להוראות סעיף 6 ו- 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969. עוד בטרם חקיקת חוק המקרקעין נפסק בימי המנדט כי פירוק שיתוף בהסכמה טעון רישום בלשכת רישום המקרקעין (Murtaja v. Husnieh, 13 P.L.R. 378). הרציונאל מאחורי פסיקה זו הוא שפירוק שיתוף כמוהו כעסקת חליפין במקרקעין אשר טעונה רישום.

חלוקת מקרקעין בהסכמה אף טעונה אישור המפקח על המקרקעין לפיו התשריט תואם את הוראות חוק התכנון ובניה (סעיף 38 (א) לחוק התכנון ובניה) ועל פי סעיף 143 לחוק התכנון ובניה, תשכ"ה – 1965 לא תרשם חלוקה של מקרקעין אלא על פי תשריט שאושר בהתאם להוראות חוק התכנון ובניה. על פי סעיף 137 לחוק התכנון ובניה רשאי בעל מקרקעין להגיש תשריט לחלוקת הקרקע.

גם לפני חקיקת חוק התכנון ובניה רישום חלוקת מקרקעין היה צריך לעבור דרך העין הבוחנת של המצב התכנוני וכך הורה בזמנו סעיף 3 (1) (ד) לפקודת שיפוט בתי משפט שלום, 1947. נפסק כבר בזמנו כי פסק דין המורה על חלוקה בהתאם לתוכנית בנין ערים ולא ניתן לרשום בשל כך את החלוקה בספרי האחוזה הינו פסק דין בטל (ראה: ע"א 198/57 שוורץ נ. חנוך, פ"ד יב 1880).

לכן גם בטרם תחיקת חוק המקרקעין וחוק תכנון ובניה פסק דין המורה על חולקת מקרקעין היה טעון רישום בספרי המקרקעין וטעון אישור רשויות התכנון.

עיון בנסח הרישום שצורף לכתב התביעה מלמד כי נכון לשנת 1997 פסק הדין שניתן בשנת 1953 כלל לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין ולכן לא בוצע כל צעד לרישומו. לכן משעברו ה- 25 עליהם מורה חוק ההתיישנות לגבי התיישנות פסקי דין יוצא כי פסק הדין התיישן.

בשים לב לכך אין כל נפקדות כיום לפסק הדין שניתן בשנת 1953 מאחר והוא התיישן ולא בוצע צעד כשלהו לאישורו מול רשויות התכנון ולרישומו בלשכת רישום המקרקעין.

לאור זאת אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין. הנתבעים ישלמו הוצאות לתובע בסך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ.

אני מזמן את הצדדים לישיבת קדם משפט ליום 22.12.2009 שעה 9:50.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תש"ע, 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.